איך אנחנו שומעים !

לקול קיימות שתי תכונות עליהן מתבססת הבדיקה: התכונה הראשונה היא העוצמה, הנמדדת בדציבלים. במצב של שמיעה תקינה הצלילים אליהם אנו חשופים בטבע נעים בין עוצמה של 20 דציבל (עוצמת לחישה) לכ-90 דציבל (עוצמת צעקה).

התכונה השנייה היא תדירות, הנמדדת בהרץ. התדירויות שהאוזן האנושית מסוגלת לקלוט ולעבד נעות בין 20 הרץ ל-20,000 הרץ. התדירות קובעת את הטון של הצליל:  צליל של טובה, לדוגמא, נמוך יותר מאשר צליל של משולש, מכאן שתדירותו גם נמוכה יותר. הקולות המגיעים לאוזן הם גלים באוויר, אשר תחילה מרטיטים את עור התוף והוא מרטיט מערכת של שלוש עצמות קטנות (עצמימות השמע) אליהן הוא מחובר. עצמות אלו יוצרות יחד מעין מנוף שתפקידו להגביר את תנודות הקול ולהעבירן אל תוך חלל השבלול (cochlea), אשר בנוי כך שחלקיו השונים מגיבים לתדירויות שונות של הקול באמצעות תאי שערה מיוחדים.
התנודות מזיזות את תאי השערה ואלו מייצרים בתגובה אותות חשמליים המועברים דרך עצב השמע אל מרכז השמיעה בגזע המוח. משם עוברים האותות אל החלק הרקתי של קליפת המוח, שהוא החלק האחראי לתחושת השמיעה. אובדן שמיעה יכול לנבוע מפגיעה במערכת ההולכה עד לתאי השערה (ירידת שמיעה הולכתית) או מפגיעה באחד ממרכיבי מערכת העצבים הקשורים למערכת השמע (ירידת שמיעה תחושתית-עצבית). תיתכן גם פגיעה משולבת.